<h1>ספר התרומות שער מ"ב חלק ה'</h1>
<h2>דף כט.</h2>
[כתוב בשאלה לקמאי] והיכא דראובן אמר לשמעון אתה חייב ללוי מנה ואמר שמעון כן ואמר ראובן אתם עדי, [מי הוי הודאה דזכין לו לאדם שלא בפניו או לא, כיון דלא הוה בהדייהו בעל דבר וגם ראובן לא היה מורשה ממנו בזה. ולא מצינן תשובת שאלה זו. ו]מסתברא דהוי הודאה, דזכין לאדם שלא בפניו, ולית ליה למיטען לא השטאה ולא טענת השבעה, דכיון דאית כאן תובע ואתם עדי לאו אורח ארעא להשטות, דהא אמר אתם עדי, ולא להשביע, דהא איכא תובע, ומה לי אם לוי תובעו או אחר תובעו בעבורו. וגדולה מזו כתב החכם ר' שאול והעיד בשם רבו ה"ר משה בר' יהודה ז"ל שאם אמר ראובן לשמעון מנה ללוי בידך ואמר לו שמעון הן או שהודה מעצמו, למחר בא לוי ותבע לשמעון בכח הודאה זו שהודה לראובן שלא בפני לוי, אע"ג דלא אמר אתם עדי אין יכול לומר ללוי משטה הייתי בך, שהרי לוי לא היה תובעו בכלום ולא היה משטה בו כדי שישטה הוא בו גם כן, ע"כ. ותו בשאלה לקמאי ז"ל ראובן שאמר לשמעון וללוי אחים או שותפים מנה לי בידכם ואמר לו שמעון הן ולוי שתק, מי הוי הודאה דשמעון לגבי לוי הודאה או לא, דכי אמרינן בהודאה דשתיקה כהודאה דמיא כגון גבי אתם עדי דלאחר הודאה, דלא שנא כי אמר לוה ושתק מלוה ול"ש כי אמר מלוה ושתק לוה חייב הלוה, אבל עיקר הודאה בעינן שיאמר הלוה בפיו, כן, או חייב אני לך מנה. תשובה, דבר זה ברור הוא בעינינו דהודאה דשמעון לא הוי הודאה לגבי לוי, דעיקר הודאה בעינן שיאמר הן או חייב אני לך, ואחר שיאמר הן (או) [אי] שתק כשיאמר המלוה אתם עדי אמרינן בהא שתיקה כהודאה דמיא. ותו בתשובה הודאה בקנין לא אמרינן משטה אני בך, דכל קנין אלימא מילתא כשטרא, ומאן דמחייב נפשיה לחבריה בשטרא מיחייב כמאן דאמר אתם עדי. ובמעמד שלשתן נמי לא מצי למיטען לשלישי כשאמרתי הן השטאה הוה, דכקנין דאמי, וכמו שכתבנו בזה דעת הר"א בר"ד ז"ל בשער המיוחד לדין מעמד שלשתן. גם מצאתי לו תשובה וזה תופסה, מה ששאלת על המודה לחברו [בעדים] קבלתי מן החוב שיש לי אצלך כך וכך, אם צריך לומר אתם עדי או לא. תשובתך, בחוב ע"פ באמת יפטר, ואף בשטר, [ו]אעפ"כ אין צריך אתם עדי, שלא שמענו צורך אתם עדי במי שבא לפטור חבירו בהודאתו, לפי שהוא דומה למלוה מעות לחבירו בפני עדים או למי שפרע חוב בפניהם שהמעשה נגמר בראייתם, ולפיכך אין צריך אתם עדי. וכן הודאה שהוא פוטר בה את חברו אין צריך אתם עדי לפי שאינו מחוסר כלום, ע"כ. ומסתברא דכי היכי דלא צריך אתם עדי הפוטר את חברו בהודאתו כך אין צריך לומר להם כתובו, דטעמא דהודאה צריך לומר כתובו כי היכי דלא ליהוי עילויה מלוה בשטר, אבל בענין מחילה ופטור לית לן בה. ושטר הודאה בלא קנין דלא כתיב בה אמר לנו כתובו וחתומו והבו ליה כשרה היא, כדגרסינן בסנהדרין [כ"ט ע"ב] ההיא אודיתא דלא הוה כתיב בה אמר לנו כתובו, ואסיקנא דאכשרוה בטענת חזקה דאין העדים חותמין אא"כ צוה להם. ומסתברא דמחילה כדין פרעון ואין צריך אתם עדי, דכל דבר שבא לפטור את חברו בה אינו צריך אתם עדי. וה"מ בהודאה דמחילה, אבל בהודאה דמטלטלין ולא קנו מידו צ"ל כתובו, ובקרקעות אצ"ל כתובו כדאיתא בסנהדרין [שם].
